פסק-דין בתיק ע"פ 40743/07

            שני ערעורים שהוגשו בנוגע עם פסק דינו מיום 28/10/07, של בית משפט השלום (כב' השופט א' רון), במסגרתו הורשעו חב' דרגד בניה ופיתוח בע"מ, חב' א.ל.ד אריאל בע"מ ודוד אלמוג (הם המערערים בע"פ 40747/07) להלן: "המערערים", בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף ולפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961, ונגזרו עליהם עונשים כלהלן: על המערערות  1 - 2 הוטל קנס בסך 500,000 ש"ח (כל אחת), ועל המערער 3 נגזר עונש מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים, הוטל קנס בסך 50,000 ש"ח או 180 ימי מאסר תמורתם, הופעל מאסר מותנה שהוטל על מערער זה במסגרת ת.פ. 4497/04, לתקופה של שישה חודשים בחופף, וכן נגזר עליו מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים אותם לא ירצה, אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו ממאסר, עבירה לפי פקודת מס הכנסה או חוק מס ערך מוסף.

1.    ערעורם של המערערים כולל שני ראשים: האחד, בנוגע להחלטת בית משפט קמא שלא לאפשר למערער 3 לחזור מהודאתו ובהתייחס לאישומים 4, 5, 6 ו - 7 שבכתב האישום, והשני על גזר הדין וחומרת העונש שהוטל על המערערים. מנגד, ערערה המדינה (בע"פ 40743/07) על קולת העונש.

כתב האישום המתוקן

2.     המערערת 1, חב'  דרגד, הייתה רשומה בתקופות הרלבנטיות כעוסק מורשה לפי חוק מס ערך מוסף, ועסקה במתן שירותי תיווך, מכירה והשכרת מבנים. המערערת 2, חברת א.ל.ד, אף  היא רשומה כעוסק מורשה לפי חוק מס ערך מוסף, ועסקה בתקופות הרלבנטיות בניהול חניון ובאחזקת בניינים שונים. המערער 3 היה מנהלן הפעיל של המערערות במועדים הרלבנטיים וכן עסק בעסקאות תיווך והשכרה, שלא באמצעות  המערערות. כתב האישום מחזיק עשרה אישומים: האישומים 1, 2, 4 ו - 5 מיוחסים למערערים 1  ו - 3, אישומים 3, 8 ו - 9  עוסקים במערערים 2 ו - 3, ואישומים 6 7 ו - 10 עוסקים במערער 3. פירוט האישומים, כמפורט לעיל, בא לאור ערעורו של המערער 3 על ההחלטה שלא התירה לו לחזור מהודאתו באישומים 4, 5, 6 ו - 7. דהיינו, המערער 3, בכל מקרה, אינו חולק על הרשעתו בקשר עם אישומים 1, 2 ו - 10.

3.     כפי שציין בית המשפט קמא בגזר הדין, המערערים, שעיקר עיסוקם  כלל ניהול ואחזקה של מבנים, חניונים, השכרת נדל"ן ועסקאות תיווך, עברו עבירות רבות שנועדו להעלים את הכנסותיהם מעיני שלטונות המס. מעשיהם (או מחדליהם) של המערערים, בוצעו במהלך השנים 1999 ועד שנת 2003. עיקרם, עבירות מסירת דוחות הכוללים ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117 (ב) (1) לחוק מס ערך מוסף, ומהותן באה לידי ביטוי בדוחות מס שהצהירו על מחזורי עסקאות נמוכים מהמחזורים שהיו בפועל, עבירות אי הגשת דוחות במועד, לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק  מס ערך מוסף, עבירות השמטת הכנסה בזדון, לפי סעיף 220 (1) בצירוף סעיף 224 א' לפקודת מס הכנסה, ואי ניהול פנקסי חשבונות, עבירה לפי סעיף 216 (5) לפקודה. כאמור, אחריותו של המערער 3 באה לידי ביטוי גם בתוקף היותו מנהל אצל המערערות 1 ו - 2. היקף חובות המערערים, ככל שהוא קיים למס הכנסה, אינו ידוע, אולם, בנוגע לעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, לא העבירו המערערים לרשויות המס סך של כ - 650,000 ש"ח (נומינלי).

ע"פ 40747/07

4.     כתב האישום הוגש ביום 10/8/04. ביום 9/2/06 הוגש כתב אישום מתוקן אשר כלל גם את העבירות על פקודת מס הכנסה. לדיונים רבים, נמנע המערער 3 מלהתייצב ולא אחת הוצא נגדו צו הבאה. דיונים אחרים נדחו עקב חילופי סנגורים. בדיון שהתקיים ביום 26/12/06, אליו התייצב המערער 3, הודיע סנגורו דאז, עוה"ד אלי אור מהסנגוריה הציבורית, כי 'המערער מודה' וניתנה הכרעת דין על פי הודאתו. לאחר מתן הכרעת הדין, עתר הסנגור לדחיית הדיון לשישה חודשים, זאת לצורך הסדרת המחלוקת אל מול שלטונות המס, ובהסכמת המאשימה, ניתנה אורכה בהתאם. בדיון שהתקיים ביום 11/6/07, לאחר כשישה חודשים, הודיע הסנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, עורך הדין אור, כי הנאשם מבקש להחליף ייצוג ולהיות מיוצג על ידי עורך דין פרטי. באותו הדיון נכחה עורכת הדין קרן זאקו אשר הצהירה כי משרדה ייצג את המערערים וכי אם תינתן דחייה כפי שהתבקש, שעיקרה נועד להסרת המחדלים, לא תבוא בבקשות דחייה נוספות. על רקע הצהרה זו, נעתר בית המשפט קמא ודחה את הדיון שנועד לטיעונים לעונש ליום 5/9/07. במועד האחרון הופיע עורך הדין בר טוב, סנגורם החדש של המערערים, וביקש לאפשר למערער מס' 3 לחזור בו  מהודאתו בכל הנוגע לאישומים 4 -7. הנימוק לבקשה זו נסמך על הטענה לפיה: "הנאשם טוען שבא כוחו הקודם בעצם לחץ עליו להודות".  יחד  עם זאת, הוסיף עורך הדין בר טוב וטען כי בנוגע לאישומים 6 ו - 7, שעסקו באי הגשת דוחות לשנים 2002 - 2003, העבירות שיוחסו למערער 3 הנן עבירות לפי סעיף 216 (4) לפקודת מס הכנסה ועבירות לפי סעיף 220 (5) לפקודה, עבירות שעניינן שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, ולטענתו, העבירה לפי סעיף  216 (4) נבלעת בעבירה שלפי סעיף 220 (5), תוך שהסנגור מציין: "אני מסכים שהוא לא הגיש את הדוח"  (זו העבירה לפי סעיף 216 (4)), אך הוסיף: "ככל שיירדו יותר עבירות, זו טובת הנאשם". בהמשך, חזר בו הסנגור מטענה זו: "ואת טענתי זו אני כרגע מושך",  והוסיף: "מה שיותר הפריע לי, אני מפנה לאישום 6. למעשה מרשי הודה שקיבל הכנסות... על סמך מה הם קובעים שהוא קיבל הכנסות?... יש פה לפחות סכום נכבד שאפשר להוריד לו". בנוסף, טען הסנגור כי אמנם הוגש, במסגרת אישומים 4 ו - 5, דו"ח לשנת 1999, ע"י המערער, שלא היה אלא דו"ח סתמי, ולאחר מכן הוגש דו"ח "בהתאם לדין". לדבריו, הגשת הדו"ח 'הסתמי' לוותה על ידי רואה חשבון ולא היה כל מקום לקבל דו"ח כזה, והתנהגות המדינה, כך נטען, לא הייתה ראויה. הסנגור מסכם: "כל הדברים האלה מובילים לשאלה מדוע הנאשם הורשע  בהגשת דוחות כוזבים? זו טענתי".

5.     בית המשפט קמא דחה על אתר את בקשת המערער 3 לחזור בו מהודאתו תוך שציין כי ההודאה באה בעקבות ייצוגם של המערערים "על ידי עורך דין מקצועי  נכבד, אגב, איש מקצוע שבהשכלתו גם עורך דין וגם רואה חשבון, אלא שנמסרה הודיה לאחר דחיות לאין מספר..."  בית המשפט קמא ציין, בנוסף, שלדחיות הרבות שניתנו למערער יש משקל שעה שמתבקשת חזרה מהודאה לאחר אותן דחיות. כן נסמך בית המשפט על כך שמדובר, בכל מקרה, בבקשה חלקית, שכן המערער לא ביקש לחזור מהודאתו באופן גורף אלא באופן חלקי בלבד, ועל כן אין חשש כי מדובר בהודאת שווא. יש להוסיף כי לפנינו, בין יתר טיעוניו, העלה הסנגור טענות כנגד טיפולו של רואה החשבון של המערערים בענייניהם, התרשלותו בהגשת הדוחות כפי שעולה מחקירת רואה החשבון לפני חוקרי מס הכנסה. כמו כן נטען שהדוחות הוגשו בצורה סתמית על מנת להימנע מזרם העיקולים ולא בכוונת מרמה.

6.     חזרה מהודאה

        האפשרות העומדת לנאשם לחזור בו מהודאתו מעוגנת בהוראת סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982. לשון הסעיף הנה כלהלן: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא, בכל שלב של המשפט, לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". מכאן, נסיבות לחזרה מהודאה מחייבות 'נימוקים מיוחדים' "הן שמורות למצבים חריגים, כגון מקום בו נפל פגם בהודאה מבחינת רצונו החופשי של הנאשם, או כאשר חל ליקוי בהבנתו את משמעותה המלאה של הודייתו. ניתן גם משקל למועד הגשת הבקשה לחזרה מהודיה, בין היתר, בהקשר לשאלה האם יש בעיתוי כאמור כדי להצביע על מניע מניפולטיבי מצד הנאשם לנצל את ההליך הפלילי בדרך לא ראויה כדי לשפר את סיכוייו להקל בדינו"  ר' ע"פ 4988/07 ששון רחמינוב נ. מדינת ישראל, החלטה מיום 24/6/07 (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) (פורסם במאגר נבו). בע"פ 635/05אמג'ד דענא ואח' נ. מדינת ישראל, פסק דין מיום 26/11/07, (פורסם במאגר נבו), מנתח בית המשפט בהרחבה את סוגיית החזרה מההודאה, ובין היתר, אוזכרו הדברים המפורטים לעיל. עוד נאמר, שחזרה מהודאה תתאפשר מקום שההודאה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה (ע"פ 1958/98 פלוני נ. מדינת ישראל,  פ"ד נ"ז (1) 577 בע"מ 621). בגדרן של נסיבות אלה, כך נאמר, כללה הפסיקה גם הודאה שנמסרה בעקבות הבעת דעה מצד השופט באשר לעונש הצפוי לנאשם (ע"פ 6877/95 גולן נ. מדינת ישראל, פ"ד נ"א (1) 332). שיקול נוסף שהוכר בהקשר זה הנו "רצונו הכן והנחוש של המערער לנסות להוציא לאור את צדקתו"  וההשלכה של הרשעה על שמו הטוב ועיסוקו  (ע"פ 3754/01 מדינת ישראל נ. סמאחת,  פ"ד מ"ה (5) 798, 802). אגב, בהקשר זה, ראו התייחסותו של כב' השופט א'  גרוניס בע"פ 5622/03, פלוני נ. מדינת ישראל,  פ"ד נ"ח (4) 145, באשר לגישה המקלה, שהובעה על ידי הרוב בפסק הדין בעניין סמחאת,לפיה אין להכביד על הנאשם המבקש לחזור בו מהודאתו מקום שהוא מבקש לעשות כן שלא מתוך תכסיס פסול אלא מטעם כן  וענייני. די בכך שהנאשם סובר כי טעה בשיקוליו בעת שהודה ומטרתו היחידה היא קבלת הזדמנות להוכיח את חפותו. הגישה המחמירה,  כפי שבאה לידי ביטוי בע"פ 1958/98, פלוני נ' מדינת ישראל,  פ"ד נ"ז (1) 577, לפיה נסיבות חריגות מתקיימות, למשל, כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי או תוך שאינו מבין את משמעות הודאתו. להשלמה יצויין כי נקבע שטענות אותן מפנה נאשם כנגד הייעוץ המשפטי שניתן לו, עשויות להוות 'נימוקים מיוחדים' שיצדיקו חזרה מהודאה, וזאת מקום שבא כוח הנאשם פעל תוך הפרת אמונים כלפיו בעודו מונע משיקולים זרים. עוד יובהר כי קיימת אבחנה בין מצב בו מתבקשת חזרה מהודאה, לפני מתן גזר הדין ולאחריו, שכן היתר חזרה מהודאה לאחר מכן גזר הדין יינתן רק במקרים נדירים "שכן, מתן פתח רחב לנאשמים להתחרט על הודייתם עלול להוביל לתוצאה בלתי רצויה שבה נאשמים יודו לאחר שבאי כוחם יסבירו להם כי כך יהיו צפייים לעונשים פחותים, ולאחר מתן גזר הדין ישקלו האם כדאי לחזור בהם מהודייתם", פ"ד 10518/06 בטאט מירון נ. מדינת ישראל ( פורסם באתר נבו, פסק דין מיום 29/3/07).

7.     בענייננו באה טענה כללית וסתמית לפיה "הנאשם טוען שבא כוחו לחץ עליו להודות".  לא הובא לגביה כל פירוט, ביסוס, הסבר או הבהרה כלשהם, לא נאמר במה בא לידי ביטוי אותו "לחץ" להודות ולמעט העלאתה של טענה סתמית ולקונית, לא נאמר מאומה בהקשר זה. דומה, שדי בכך להעיד על העדר משקל כלשהו שניתן לייחס לטענה זו, ואין מדובר, בנסיבות אלה, בנימוק מיוחד כנדרש. המשך טיעונו של הסנגור נסמך על נימוק אחר העומד מאחורי הבקשה, נימוק שאין בינו לבין "לחץ", מאומה: מדובר בהערכתו של הסנגור החדש לפיה לא היה על המערער 3 להודות בחלק מהעבירות שיוחסו לו. גם הערכה כזו, הבאה בנסיבות אלה, אין בה להוות משום 'נימוק מיוחד', ואין מדובר בהודאה שניתנה שלא על בסיס רצון חופשי, בכפיה, או אף בחוסר הבנה את משמעותה של ההודאה. גם אם נבקש לנהוג על פי  הגישה המקלה יותר, זו שהובעה בפרשת סמחאת, לפיה יתאפשר לנאשם לחזור מהודאתו מקום שבקשתו נובעת מרצון כן לקבל הזדמנות נאותה להוכחת חפותו, לא יהא בכך כדי להועיל למערער 3: ראשית, מדובר  בבקשה לחזור מההודאה באופן חלקי, ובכל מקרה, גם לפי שיטה זו, הרשעתו של המערער 3 בעבירות חמורות נותרת על כנה. שנית, אין מדובר ברצון לקבל הזדמנות להוכחת חפות שכן הבקשה נסמכת על הערכה שונה של סנגור, שקיבל לידיו את ייצוג המערערים מידיו של סנגור קודם, את חומר הראיות ואת סיכויי ההרשעה בנוגע  עם מקצת העבירות. הערכה חדשה זו אין בה כדי להוות נסיבות חריגות. יוסף כי לחובת המערער 3 נזקפת התנהלות שלילית בכל הנוגע עם ניהולו של התיק בבית המשפט קמא: הבקשה לחזור מההודאה באה למעלה משלוש שנים לאחר הגשת כתב האישום (למעלה משנתיים וחצי לאחר הדיון הראשון), כאשר, וכפי שפורט לעיל, המערער 3 גרם להתמשכות ההליכים באופן שלא הופיע לדיונים מסוימים, אף שהוזמן, הוצאו כנגדו צווי הבאה, הוא החליף סנגור  יותר מפעם אחת, ולא רק זאת, אלא שלאחר הודאתו, הוענקו לו, לבקשתו, שישה חודשים על מנת לפעול להסרת מחדליו. גם אם אין בבקשתו של המערער 3 לחזור בו מהודאתו משום רצון לדחוק את הקץ, או ניסיון מניפולטיבי לשיפור סיכוייו בהליך (ראה ענין רחמינוב), אין היא באה, כפי שנאמר לעיל, במסגרת אותם 'מקרים חריגים'. המערער היה מיוצג על  ידי עורך דין שהוא גם רואה חשבון, הבקשה שבאה, לאחר ההודאה, לקבל שהות ארוכה להסרת המחדלים, מעידה שהמערער 3 הבין את משמעות הודאתו והשלכותיה. אין מדובר בטענה לפיה בא כוחו הקודם של המערער  3 פעל תוך הפרת אמונים כלפיו בעודו מונע משיקולים זרים.

לפיכך, ערעור המערער 3 על דחיית בקשתו לחזור בו מהודאתו - נדחה.

8.     ערעור המערערים לעניין העונש

        בעניין זה התרכזו טיעוני המערערים, הן בהודעת הערעור, ובעיקר בטיעונים בעל פה, בנוגע לעונש שהוטל על המערער מס' 3, ובעיקר בכל הנוגע לעונש המאסר בפועל שהוטל על מערער זה. בהקשר זה, ובנוסף לאשר פורט לעיל, ציין הסנגור כי מקור הקושי הנו בדוחות לשנת 2002 שלא הוגשו, שכן שלטונות המס סירבו לקבלם בלא תשלום המס. הסנגור לא התכחש לכך כי למערערים חובות בסכום של למעלה מ - 600,000 ש"ח בגין מס ערך מוסף, וחובות בלתי ידועים בגין מס הכנסה, ואף לא חלק על רמת הענישה: "אני האחרון שאטען שבית המשפט צריך להקל בתיק זה". אולם, לטענתו, לאור נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, יש בכל זאת להקל בעונשו באופן משמעותי. בין היתר הפנה הסנגור להיקף חובות המערער 3, בסך של למעלה משני מיליון ש"ח, נטען שהמערער פונה מדירתו (על אישתו וילדיו), הוא לא הוכרז כפושט רגל מאחר שאין בידו לשלם האגרה, בעבר היה המערער 3 פעיל בתרומתו לנזקקים ואף העידו על כך עדים מטעמו במסגרת הטיעונים לגזר הדין, מצבו הבריאותי של המערער 3 עצמו, ושל מקצת ילדיו קשה, וכן נטען על פגיעה במערער 3 לאחר שנודעה הפרשה בציבור. גם לעניין הקנס הסכים הסנגור כי אין מדובר בקנס גבוה אולם  נטען כי בנוגע למערער 3 פירוש הדבר עונש מאסר נוסף שכן לא יהא בידו של המערער 3 לשלם את הקנס.

9.     דין ערעורם של המערערים בנוגע לחומרת העונש להידחות: העבירות אותן עברו המערערים הנן חמורות וקשות, העבירות השתרעו על פני תקופה של ארבע שנים וכללו פרשיות רבות, כמפורט בכתב האישום המתוקן, בידי המערערים נותרו כספים בכל הנוגע עם מס ערך מוסף, בסך למעלה מ- 600,000 ש"ח, כספים שהנם כספי ציבור. עד היום לא הסירו המערערים את מלוא מחדליהם, זאת חרף הזמן הרב שחלף מאז החלו ההליכים המשפטיים נגדם, ולא רק זאת - אין להתעלם מעברו של המערער 3 שהורשע בשנת 2003, בעיצומן של ביצוע העבירות נשוא הערעור הנוכחי, בעבירות מס שבוצעו בין השנים 1993 - 1995, בגינן נדון המערער 3, בין היתר, לארבעה חודשי מאסר שרוצו בעבודות שירות. בית המשפט קמא נתן דעתו לכל הנסיבות לקולא שעמדו לזכות המערער 3 במיוחד, ובסופו של דבר התוצאה אליה הגיע משקפת נכונה את הענישה הראויה, ונראה כי גולמו בה הנסיבות לקולא בכללן, ומצבו הבריאותי והכלכלי של המערער 3, בפרט.

ע"פ 40743/07

10.    בנימוקי המדינה נטען, בין היתר, לכך שהמערערים לא הסירו מחדליהם עד היום, לא שילמו את חובותיהם, והסכום בסך 75,000 ש"ח ששולם, אינו אלא טיפה בים, כי לא היה מקום להפעלתו בחופף של עונש המאסר המותנה שרבץ על המערער 3 לתקופת שישה חודשים בגין הרשעתו הקודמת, אלא, לאור מעשיו, היה מקום לענישה מצטברת, סכום הקנס שהושת על המערער 3, בסך 50,000 ש"ח הנו נמוך, במיוחד לנוכח הכספים שנלקחו  על ידי המערערים. אכן, אלו טיעונים הראויים להישמע, אולם, שיקלול הנתונים מוליך לכך  שגם דינו של ערעור זה להידחות, שכן בית המשפט קמא איזן נכונה בין הגורמים השונים ואין זה המקום בו על ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין. די אם נפנה לכך שגם ב"כ המדינה, שעה שהתנגדה לעיכוב ביצועו של גזר הדין, בבית המשפט קמא, הסכימה לכך שמסקנתו של בית המשפט קמא, לאחר ששקל את כל השיקולים, הנה מאוזנת לעניין העונש.

התוצאה

11.    כאמור, התוצאה הנה שדין שני הערעורים להידחות. המערער 3 יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 1.4.08 עד השעה 09:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.